לשמוט, על הסף
שלוש תנועות לליל הסדר: נוכחות-קרע-צעד לפני החירות יש רגע אחד דק שבו האות א' מבקשת להצטרף. חירות- היא אומרת- אינה שלמה בלעדיי. וכשהיא מצטרפת, בשקט, כמעט בלי להישמע- חירות הופכת לאחריות. והאדם עומד שם, בין שתי המילים, ושואל: האם אני מוכן להיות אני? לא זה הנעלם לא זה האוחז בחופש כמו תירוץ- אלא זה שאומר: הנני. והאות א' נפתחת בו כמו שער. אני- שאינו לעצמו בלבד, אלא נוגע באחר, נושא אותו איתו, קשור בו בחוטים דקים של מחויבות. ומתוך האמירה הזו- הגב מתיישר, הנשימה מתרחבת, והלב זוכר: חיר


כשליבו של אדם מתרסק – והבחירה שלך היא לא לחפש יציאת חירום
אם תפגוש אדם שבור - שב איתו על סף השבר הארור אל תנסה לתקן אל תרצה שום דבר ביראה ובאהבת הזולת - שב איתו שלא יהיה שם לבד סמדר ויינשטוק מאז...
בחירה של שמונה שניות
בין אדישות לאכפתיות: בחירה של שמונה שניות שבת אחר הצהריים.ילדים בני 8–9 משחקים כדורגל בגינה הציבורית.הכדור יוצא משליטה, פוגע בי קלות...
בלי נוכחות – אנחנו גופות מהלכות עם אוזניות
אני עומד בצד.אולם פשוט במצפה רמון.טקס קיץ.הילדים בני שבע, אולי שמונה.הורים עומדים מסביב. חלקם בוהים בטלפון.אני מנסה להבין למה אני לא...


מה פתאום שגרה !?
מה פתאום שגרה. אני לא כותב את הפוסט הזה מתוך ידיעה.אני כותב אותו מתוך רעד.מתוך הצורך לא להיעלם.מתוך המקום הזה, שבו אני מרגיש שהלב שלי לא...
אי־וודאות היא לא הסוף – היא התחלה
אני זוכר את הפעם הראשונה שישבתי מול מעגל גברים – והיה שקט. לא שקט רגוע, אלא כזה שאפשר כמעט לשמוע בו את השרירים מתוחים. הסתכלו עליי. ציפו...